יום ראשון

חיזוק הבית היהודי

את המאמר הזה פרסמתי בהצפה לפני ארבע שנים, כאשר ניסו להקים את האיחוד הקודם בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי. האיחוד ההוא כשל. קראו את המאמר ואולי תבינו למה, ומה ההבדל בין אז להיום:



חיזוק הבית היהודי. אין ספק שזאת המשימה החשובה ביותר בדורנו, שבו בתים יהודיים רבים מתפרקים כל שני וחמישי. מה לעשות שיש בית יהודי אחד שמתיימר לנהל את החיים של כולנו, וכמדומני שלטובת כולנו כדאי שהוא יתפרק, ובטרם יהיה מאוחר מדי?
הרעיון היה מצוין: לאחד את כל הכחות ולהסתער על המטרה. להביא אנשים שלא עתידם הפוליטי ולא הקריירה שלהם מול עיניהם, ולהרכיב רשימה מנצחת.
רעיונות לחוד ומציאות לחוד. מרגע ששמעתי את התבטאויותיו של היו"ר החדש המהולל, התעוררו בי געגועים עזים לאיחוד הלאומי הישן והטוב. על השאלות החשובות הוא עונה בסגנון מתחמק, שמאחוריו אנו כבר שומעים את התחמנות הידועה לשמצה מבית מדרשו של אורלב (או פרס): "לא זו השאלה החשובה, יש שאלות יותר חשובות". איש לא חולק על כך שצריך חינוך יהודי ותגבור יהדות, אבל אם זה היה הדבר היחיד שחשוב לי, הייתי מצביע שס. הם הרבה יותר טובים בזה. איש לא חולק על חשיבות החינוך היהודי. הרושם הוא שהרשקוביץ רואה חשיבות רק בחינוך היהודי. בשאלות האחרות הוא רואה חשיבות בחוסר החשיבות שלהם.
"תעזוב", אומרים לי חברים שלי, "הוא לפני בחירות, הוא צריך לרצות גם את הקרובים יותר למרכז (כנוי מכובד לשמאלנים)". יפה מאד, הוא מדבר לא ברור כדי שאוהבי ארץ ישראל יהיו בטוחים שהוא משלהם והוא רק מנסה לתחמן את שונאי ארץ ישראל, ושונאי ארץ ישראל יהיו בטוחים שהוא משלהם, והוא רק מנסה לתחמן את אוהבי ארץ ישראל. אשרי תמימי דרך.
לפחות הנחת היסוד היא שכולם אופטימיים ומלמדים סנגוריה על המציאות.

ומי הבא בתור

כאן הדבר החכם ביותר הוא לעזוב את הבית היהודי ולהקים מחדש את האחוד הלאומי. שהרשקוביץ ואורלב לא יעברו את אחוז החסימה, וברוך שפטרנו משני מנדטים של גוש השמאל.
השאלה היא האם אנשי האחוד הלאומי יכולים לעשות את זה? לכן היה לי ברור בבקר יום רביעי שאורלב כבר ידאג לכך שישחדו אחד מהם, כלומר שימנו במקום השני אחד מח"כי האחוד הלאומי, ובמקום השלישי את אורלב, וכך אותו ח"כ לא ירצה לותר על מקומו ולא ילך עם חבריו להקיםן מחדש את האחוד הלאומי. מסתבר שאורלב לא הצליח להתאפק אפילו עד כדי כך. חברי האחוד הלאומי, היכן אתם?

צפרא טבא גברת זליבנסקי

חשוב מאד להעריך ולעודד את אלמנות צה"ל. כל הכבוד להן, הן אבדו את בעליהן לטובת בטחון כולנו. מדינת ישראל חיבת להן חוב גדול ותודה גדולה. מסתבר שהדרך להעניק להן את תודתנו היא פשוט לתת להן כסא נוח בכנסת, עליו הן תוכלנה להתרוח ולנוח מהחיים הקשים שהן עברו למעננו.
וכך אפשר להרויח שלשה קשוטים בכסא אחד. היא גם אשה, גם אלמנת צה"ל, והחשוב מכל: קוראים אותה מועלם.
שהרי אנו נוטים לזלזל במועלמים, ולחשוב שהם לא יצביעו עבור הרשימה אלא אם כן מישהו ברשימה יקרא אף הוא מועלם.
מישהו בכלל יודע מה הדעות שלה בנושאים העומדים על הפרק? מה הכשורים שלה? איזה נסיון יש לה בעשיה צבורית?
אני למשל, לא יודע. יתכן שהיא אשה מבריקה, בעלת השקפות מצוינות, ועם יכולת ארגון יוצאת מן הכלל. השאלה היא האם מישהו שם בועדה בכלל שאל את השאלות האלה, או שדי בכך שהיא מושכת קולות, ואת העבודה הפוליטית כבר יעשו בשמה אלה שבאמת מבינים?
אבל העיקר לקוד קידה עמוקה.

אולי בשבת יזרקו סוכריות

אורי אורבך הוא דוקא אדם שדעותיו ידועות ומוכרות היטב. אבל לא חבל? כבר עשרים וחמש שנה שהאיש הזה מפמפם לנוער חזור ופמפם שיתפשו עמדות בתקשורת, שהתקשורת היא המקום להשפיע. עד היום הוא נתן דוגמא אישית, והצליח במאמץ של עשרות שנים להחזיק עמדה משפיעה. עמדה יקרת ערך וחשובה מאין כמותה לציבור שלנו. עכשו הוא משליך אותה לעזאזל תמורת כבוד.
אני יודע אורי שאתה נורא נורא רוצה להיות ח"כ. זהו חלומו של כל ישראלי. אבל לחבר הכנסת אורי אורבך יש הרבה תחליפים. לעתונאי אורי אורבך אין תחליף. יש הרבה צעירים בדרך, אבל אף אחד מהם עדין לא בנה לעצמו את העמדה שלך. יקח להם הרבה זמן להגיע לזה. אז אולי בשבת לא יזרקו סוכריות בביהכ"נ שלך, אבל יזרקו סוכריות בביהכ"נ של אחד אחר משלנו. אם אתה לא תהיה ברשימה, יהיה במקומך אחד אחר משלנו.
במחשבה שניה, כשאני רואה את הרשימה אני כבר לא כ"כ בטוח.

באחד בניסן ר"ה למלכים

ניסן דוקא איש מצוין. חבל שהוא במקום לא ריאלי.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה